תוכן

רלג) למה ז"א יונק מכתר דא"א, ואו"א רק מחכמה דא"א.
כבר נתבאר בחלקים הקודמים, שג' שותפים נוהגים תמיד באצילות הז"א, שהם א"א ואבא ואמא. ונתבאר שם הטעם, משום שכן יצא בשורשו בנקודים, אשר נה"י דא"ק הפנימי, שהוא פרצוף כתר דא"ק, השפיע ו' ונקודה לפה דאו"א דנקודים ומשם נולדו הז"ת דנקודים, שהם שורש הזו"ן. הרי שהמ"ן שלו צריכים להיות כלולים מנה"י דכתר. ולפיכך גם באצילות, אין ז"א יוצא אלא מא"א שהוא כתר דאצילות, דהיינו בעת עליתו לג"ר דעתיק. ושם בג"ר דעתיק נעשה הזווג לצורך המוחין דז"א, דהיינו בחלקו הנמשך מבחינת כתר. ואח"כ ע"י כפיפת ראש דא"א למקום או"א, מתלבשים המוחין גם בזווג או"א, ואז יש שם ג' שותפים במוחין דז"א, כמו בנקודים. ומשם יורדים לנה"י דאו"א ומתלבשים בהם לצורך ז"א. הרי שתחילת יציאתו דז"א הוא במקום כתר דאצילות, דהיינו בג"ר דעתיק. אמנם או"א עצמם אין להם שורש בכתר כלל, אלא רק בע"ב לבד, וע"כ אינם צריכים לקבל ממקום רדל"א, אלא ממקום א"א שהוא קומת ע"ב. (אות קמ"א).